<h1>סמ"ג עשין סימן פ"ו</h1>
<h2>דף יט:</h2>
מצות עשה לייעד אמה העבריה שנאמר (שמות כ"א ח'—ט') אשר לא יעדה והפדה (ע"פ רמב"ם מנין המצוות עשה רל"ג) ואם לבנו יעדנה. ואם ייעד אותה האדון לעצמו או לבנו הרי היא כשאר הארוסות ואינה יוצאה באחד מכל אלו אלא במיתת הבעל או בגט, ומצות ייעוד קודמת למצות פדיון, כיצד מצות ייעוד אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את מיועדת לי הרי את לי לאינתו בכסף מקנתך אפילו בסוף שש ואינו צריך ליתן לה כלום לדברי האומר שמעות הראשונות לקידושין ניתנו, ונוהג בה מנהג אישות ולא מנהג שפחות, ואינו מייעדה אלא מדעתה שכן משמע לשון יעדה. וכן מייעדה לבנו אם היה בנו גדול ונותן רשות לאביו לייעדה הרי האב אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לבני (ע"פ רמב"ם עבדים פ"ד הל' ז'—ח' ע"ש) בכסף מקנתך. ואם שלש אלה לא יעשה לה שלא יעדה לו ולא לבנו ולא נפדית בגרעון כסף ויצאה חנם בהבאת סימנים כאשר בארנו (לשון רמב"ם שם ה"ט). אין אמה העברייה נמכרת אלא למי שיש לה עליו [או על בנו] תפיסת קידושין, אעפ"כ רשאי למכור אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט שאף על פי שהם בלאו, קדושין תופסין בהן (ע"פ רמב"ם שם הל' י"א—י"ב).
